: ספר סימן רצט

הקודם הבא

המחזיק דייעט אי עובר משום לא תחבול בעצמו

ט"ו מנחם אב התש"ל ברוקלין נ"י יצו"א.

מע"כ ש"ב הב` הח` המופלא וכו` יחזקאל שרגא וויינפעלד

אחדשה"ט, שמחתי לראות אשר ב"ה אתה שוקד על דלתי תורה ויראה ולא ישבות גואל מבית דודי ע"ה כה יתן ה` וכה יוסיף שתעלה מעלה מעלה ברום המעלות של תורה ועבודה.

ובדבר שאלתך בנשים המחזיקות דייעט בלע"ז אי זה מותר ע"פ התורה כיון דקיי"ל דאסור לאדם לחבול בעצמו ובגמ` ב"ק צ"א ע"ב יליף לה ר"א הקפר ברבי מק"ו מנזיר ומה נזיר שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר אעכ"ו והמחזיק דייעט הנה מזיק ומצער עצמו מכמה דברים ועאכ"ו שנקרא חוטא עכ"ד.

הנה מבואר בתורה ולכל יודעי דת ודין כי רבוי האכילה אינה משובחת בישראל ולא אמרו כל המרבה באכילה הרי זה משובח אלא צדיק אוכל לשובע נפשו וכל שאכל כדי להחיות את נפשו שוב הו"ל מותרות ותאות אכילה גרמה מיתה לכל העולם ובן סורר ומורה נהרג על רבוי אכילה ואין לך סרסור לעבירה יותר מרבוי אכילה ואכילה גסה לגוף כל אדם כסם המות והוא עיקר לכל החלאים והוא שאמר שלמה המלך שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו.

והראב"ד בבעה"נ כתב אמה שאמרו באגדה על ענין היצר אברהם השלים עמו ודוד עשה עמו מלחמה והרגו ופי` דוד היה יצרו קשה וחזק והי` צריך לעשות עמו מלחמה בכל יום וכיון שראה שלא יכול לעמוד כנגדו עמד והרגו יש מפרשים הרגו בשקים ותענתים וכו` ואני רואה הגדר הגדול והשמור המועיל והדרך הטוב להכניע היצר הוא רעבון הנפש ממעוט הנאותיו ותענוגיו במאכל ובמשתה רק שיהנה מן הריח הטוב ורחיצת החמין לפי שהחמין ערבין לו והמאכל המעט שיאכל יהא מתוקן ומתובל יפה בעבור אשר יערב עליו ותהי` נפשו מקבלתו ומפוייסת במעט ממנו ואם יחלש לבו על מיעוט אכילתו טוב לו שיאכל ב` פעמים ביום ואל ימלא כריסו בפעם אחת וכו` גם אם יראה שצריך להתענות יום או יומיים בשבוע יתענה הכל לפי תקנתו וכו` ע"ש, ובס` הישר המיוחס לר"ת כתב שיתענה רוב ימיו.

והרמב"ם פ"ג מה` דעות ה"ב כתב לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה ככלב וחמור אלא יאכל דברים המועילים לגוף אם מרים ואם מתוקים ולא יאכל דברים הרעים לגוף אפילו הם מתוקים ע"ש. מבואר דאכילה הוא דוקא להברות את גופו בלבד וכבר אחז"ל מלי כריסי זוני בושא כי עי"כ מרעה לרעה יצאו ובטור א"ח סי` תכ"ט שהם ימי משתה ושמחה ושמא מתוך כך באו לידי עבירה ועיין חוב"ה שער הפרישה פ"ה שכ` ואח"כ תתנהג בתענית אפילו יום אחד בשבוע וכל אשר תוכל להטביע נפשך שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה כדי ליסרה עשה ע"ש ועיין של"ה בדרך חיים ותוכחת מוסר. והגם כי ליודעי חן גם האכילה הוא מצוה רבה ומתקנין בזה תקונים גדולים ועכשיו שלחנו של אדם מכפר והו"ל כמזבח והאכילה כאכילת קרבן ומתקן המאכלים הנה זה לקדושים אשר בשמים דרכם ועליהם נאמר ויחזו את אלקים אפילו ויאכלו וישתו אפילו ע"י אכילה ושתיה אבל לקדושים אשר בארץ המה נטבעים בטיט היון ובמצולת יום חמדת הימים והבלי הזמן לילך אחר המאדעס וכיוצא בזה אשר קלקולתם יותר על תיקונם והמאכל נתקן ע"י המבשלת לאותן אנשים ונשים לא הם מתקנים המאכל ודאי דלדידהו למעט במאכל עדיף.

ומה שאמרו ז"ל נזיר חוטא הוא על שציער עצמו מן היין הנה דוקא הוא בתרי אנפי או שהוא נודר מדבר אחד לגמרי שאז הוא מצער עצמו ואמרינן ליה די לך מה שאסרה תורה והטעם דכיון דאסר על נפשיה יצרו מתגבר עליו וכעין שאמרו בתוס` קידושין ל"ב מ"ט גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה מפני שיש לו יצה"ר ע"ש אבל היכא שלא אסר על עצמו ליכא בזה איסור ופשוט דמי שאינו שותה יין שלשים יום אינו חוטא אפילו יש לו יין אלא שאינו רוצה לשתותו ואפילו לקידוש הוא מוציא עצמו ע"י אחרים אפ"ה הנודר מן היין שלשים יום הרי זה חוטא והחלוק פשוט וכנ"ל הפן הב` שאם הוא יוצא עד קצה האחרון שלא יאכל כלל שאר מאכלים וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מהל` דעות ה"א שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכו` אפרוש מהן ביותר ואתרחק מהן עד לצד האחרון עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה וכו` ובכלל הזה מי שמתענה תמיד הרי אלו בכלל מצער עצמו ודי לך מה שאסרה תורה אבל האוכלים מעט כדי קיום נפשם אלא שאינם עבים בבשר אין בזה איסור ואדרבה מצוה קעבדי והגם כי אין כוונתם לשם מצוה גם בלי דעת נפש טוב.

ואפילו לפי מה שמבואר בירושלמי דעתיד אדם ליתן את הדין על כל פרי שראה ולא נהנה ממנה מ"מ אין החיוב לאכול עד שימלא כריסו מהם אלא אדרבה וכמ"ש וזה פשוט ולכן פשוט הני נשי דאכלי מעט שלא להתעבות מן המאכל אין בזה שום איסור ואדרבה מצוה קעבדי של ושמרתם את נפשותיכם אף דכוונתם לשם יופי ודאי אם הרופא אומר שיזיק להם לבריאת הגוף אז אסורות לעשות כן אבל כ"ז שהרופא אינו אומר שהוא סכנה מותרות לעשות כן ומצוה קעבדי.

אלא דמה שברצוני להודיע דכפי הנראה ממכתבך ס"ל דהיכי דאיכא חובל אסורות לחבול לשם יופי אבל הנני להעמידך על האמת דנשים מותרות לחבול בגופן לשם יופי כל שאין בו משום סכנה וכבר הארכתי בזה בספרי משנה הלכות ח"ד סי` רמ"ו דאשה שיש לו מומי יופי יכולה לתקנן אצל רופא בניתוח ולא חיישינן משום חובל ע"ש ומעשים בכל יום שנשים נוקבים אזניהם לנזמים ואין פוצה פה ומצפצף ואדרבה מפורש בש"ע בהל` שבת שיוצאין בקש שבאזניהם וכן כל כיוצא בזה וכ"ש שלא לאכול דברים שהם משמינים אותן דליכא בזה חבלה וכמ"ש וזה פשוט.

ובזה הנני ידידך דושה"ת צלח ורכב על דבר אמת באמת ולאילנא רבא יתעבד המברכך בלב ונפש.

מנשה הקטן